בעומק היערות המושלגים של סיביר, צפון אירופה וצפון אמריקה, על גזעיהם של עצי הלבנה , גדלה אחת הפטריות המרתקות והמוערכות ביותר ברפואה המסורתית - פטריית הצ'אגה (Inonotus obliquus). בעוד שברפואה העממית היא מוכרת כבר מאות שנים כ"פטריית האלמוות", המדע המודרני ממשיך לחקור ולגלות מהם המנגנונים המדויקים שעושים אותה לכה עוצמתית.

במחקר שפורסם בכתב העת המדעי International Journal of Molecular Sciences, יצאה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת שנגחאי לרפואה סינית מסורתית לבחון מקרוב את היכולות נוגדות החמצון של הפטריה.

מה חקרו?

החוקרים התמקדו בפוליסכרידים (רב-סוכרים מורכבים) הממוצים מגוף הפרי של פטריית הצ'אגה.

מטרת המחקר הייתה:

• לבחון את הרכבם הכימי של פוליסכרידים הממוצים במים (Water-soluble) ובאלקלי (Alkali-soluble).

• לדרג ולמדוד את היכולת הישירה של פוליסכרידים אלו לנטרל סוגים שונים של רדיקלים חופשיים.

• לבדוק האם הפוליסכרידים מסוגלים להגן על תאים מנזק חמצני ישיר ולהעלות את אחוזי ההישרדות שלהם.

פורמט המחקר

המחקר בוצע במתכונת מעבדתית (In Vitro ומודל תאי):

• שיטות מיצוי: הופקו תמציות פוליסכרידים גולמיות מהפטריה בשתי שיטות עיקריות: מיצוי במים חמים ומיצוי באלקלי. מיצוי באלקלי הוא תהליך כימי שבו משתמשים בתמיסה בסיסית כדי לפרק מבנים קשיחים בתא. בדפנות התא של פטריות ועצים יש רכיבים קשיחים (כמו צלולוז, חלבונים או מבני בטא-גלוקנים מסוימים). התמיסה הבסיסית "פותחת" או מפרקת חלק משרשראות הסוכר והקשרים הכימיים בדופן התא, וכך משחררת פוליסכרידים (רב-סוכרים) ורכיבים פעילים שאי אפשר להוציא במים רגילים. 

• מבחני ניטרול רדיקלים במבחנה: נבדקה היכולת נוגדת החמצון מול מגוון רדיקלים הרסניים כגון רדיקלי הידרוקסיל (Hydroxyl radicals) וסופראוקסיד (Superoxide radicals).

• מודל תאי במעבדה: החוקרים השתמשו בשורת תאים (תאי PC12) וחשפו אותם באופן יזום לעקה חמצונית קשה (באמצעות חומר מחמצן חזק), על מנת לדמות את הנזק החמצני המתרחש בתאים. לאחר מכן נבדקה השפעת הוספת תמציות הצ'אגה במינונים שונים על הישרדות התאים והגנה עליהם.

הממצאים העיקריים

הממצאים של החוקרים היו חד-משמעיים והראו את הפוטנציאל הרפואי והתזונתי הגבוה של הצ'אגה:

• פעילות נוגדת חמצון עוצמתית ומגוונת: שני סוגי הפוליסכרידים (המיצוי המיימי והמיצוי האלקלי) הפגינו יכולת גבוהה במיוחד לנטרל רדיקלים חופשיים הרסניים.

• הגנה ישירה על הישרדות התאים: במודל התאי, תמציות הפוליסכרידים הפחיתו באופן מובהק את הנזק שנגרם לתאים כתוצאה מהעקה החמצונית, והעלו את אחוזי חיוניות והישרדות התאים.

• תלות ישירה במינון (Dose-dependent): ככל שהשתמשו בריכוז גבוה ואיכותי יותר של פוליסכרידים, כך רמת נוגדי החמצון ואחוז הישרדות התאים היו גבוהים יותר.

חשוב לציין: מחקר זה בוצע בתנאי מעבדה. אף שממציאו מציגים פוטנציאל רפואי ומנגנוני פעולה מבטיחים, נדרשים מחקרים קליניים נוספים בבני אדם כדי לאושש את היעילות והמינונים המדויקים.

למחקר המלא